<h1>ראבי"ה סימן אלף צ"ג</h1>
<h2>דף מט.</h2>
בתשובות מעשה והביאו עוף לפני ר' שמואל בר' יהודה וקורין לו פלומון ויש בו סימני טהרה והיו חביריו אוסרין אותו מפני התולעים היוצאין מן הקורקבן שלו שחששו דילמא קודם שחיטה פריש. ור' שמואל הכשירו והעיד על אביו שאכלו וגם רבינו אליעזר הגדול ורבינו קלונימוס הזקן היו אוכלין אותו והראה להם הברור דלאחר שחיטה יצאו התולעים.
<h2>דף סז:</h2>
בפסקי תשובותיי כתבתי פלוגתא דרברבתא בדין תולעים הנמצאים בפירות, ובאתי להוסיף כי ראיתי בפיסקי רבינו זקני (סי' רס"ו ורס"ז) שכתב פירות שהתליעו בין בתלוש בין במחובר וכן עדשים וכן פולין אסור לאוכלן עם התולעים אלא זורקן ואוכלן. דכיון דאיבעיא לן פירשה לאויר העולם מהו ועלתה בתיקו כולהו אסורין דאיכא למימר פרשו וחזרו. וכן התולעים שבגבינה ותולעים שבראש הבהמה אסורין דמעלמא אתו, ושבמעיה אסורין משום אבר מן החי דאינן ניתרין בשחיטה. והנמצאים בדגים כגון בגוביונש שריין דלא בעי שחיטה וגדלו בהיתר. ואני אבי העזרי קיבלתי מאבא מרי (והנמצאים) [דהנמצאים] בגבינה ובדגים מותרין וכן בבשר בהמה שהתליעה לאחר שחיטה דאין בהן לא משום אבר מן החי ולא משום שרץ השורץ על הארץ, דדינינן לנולד כמוליד והכא הבשר המולידם אין בו בשעת לידה משום אבר מן החי, ודמי קצת הוולד לבן פקועה. וכ"ש הנמצאים בבשר דגים ואפילו פירשו לגמרי שהמוליד אע"פ שהולך על הארץ מותר. והא דפסקינן קוקאני אסירי היינו משום דמעלמא אתו והיה בהם משום שרץ השורץ על הארץ קודם שנכנסו בגוף הבהמה, אבל משום אבר מן החי לית בהו שלא באו מדבר הטעון שחיטה, וסבירא ליה כמאן דאמר בפרק גיד הנשה (ק"א ע"ב) נוהג בטהורים ולא בטמאים, ואפילו למ"ד נוהג בטמאים, התם כדמפרש טעמא אבל הכא מודו והכי הילכתא. והנמצאים בבני מעיים של הדגים אסורים לפי' ר"ח. ולמ"ד מיניה גדלי סבירא ליה ששחיטת הבהמה התירתם אע"פ שחיים דלית ליה דחייתא דדחי תלמודא, וברייתא דרנין שבבהמה בנמצאים בין עור לבשר דאיכא הוכחה דלא גדלי מיניה. והוא הדין דלמאן דאמר דכאוורי שרי הוה מצי למהוי הכי אלא שנראה לו סברא אמיתית שיש בהן משום אבר מן החי. וכן צריך ליישב ולפרש. ולמ"ד קוקאני אסירי דרנין שבבהמה לא אסרינן להו מטעם שאין להם פרסה כדמות יונה דאסרינן בפרק בהמה המקשה (ס"ט ע"א), חדא שאינם נבראים ע"י זרע כבהמה וכעופות ותו דיונה דמי למין הטעון שחיטה. אבל בפירות שגידולן מן הארץ ואיכא למימר משום כל השרץ השורץ על הארץ אהני הוא דאיבעיא לן פירשו לאויר העולם מהו. ורבינו שב"ט נמי מתיר שבדגים אפילו פירשו שניהם לגג הדג וכן בבשר המתליע מחמת החום אפילו פירשו לגג החתיכה וכן שבגבינה אפילו פירשו לגג הגבינה דהיינו רביתייהו, ולא דמי לפירשו לגג תמרה דאין דרכו להיות [אלא] בגרעין, אבל וודאי אם פירשו לגמרי נאסרו. ובתשובות ראיתי כתוב אין דרך קטניות להתליע באיביהן אלא תמרים וגרוגרת וגידולי אילן אבל אם ראה אותם חיים והולכין בקדירות אסורין הן שהרי פירשו ואמרינן (ס"ז ע"א) אמר רב הונא לא לשפי אינש שיכרא בצבתא בליליא דילמא פריש לעיל מצבתא. אבל אם ראה אותם יוצאים ואינם חוזרים שמא אותם הלכו להם והשאר מותרין. וא"ת שמא חזרו או שמא כשם שאלו יצאו כך אלו יצאו וחזרו ולא ראינו אותם והנמצאים כזבובין בקערה שמא פירשו מחמת החום, כיון שלא ראינו שחשו חכמים לכל זאת אין לנו להוסיף על גזירתם, ואפילו חזרו כיון שחסרו אין כאן ברי' ומותרין בנותן טעם ואין בהם כי אם משום מיאוס ונפש היפה תאכלם וכ"ש כלים שנתבשלו שמותרין. ולי נראה דאפילו חסרו וניכרים לא שייך בהן ביטול, ובעל נפש יפרוש כי היכי דחייש רב הונא לגבי שפיית שכר הכי נמי אית לן למיחש בדבר שרגילות להיעשות.
